אתר המידע על כתות במדינת ישראל

קבלה אמריקן סטייל

מאת יובל בן-עמי

פורסם בעיתון הארץ בתאריך- 7/11/2004

רבנים וחוקרי כתות באמריקה נלחמים ב"מרכז לקבלה" המשגשג של הרב פיליפ ברג החמקמק, שסמלו המסחרי הוא מדונה

בוסטון

סתיו בניו-אינגלנד. עונה מסתורית. זמן טוב להתחבר אל הנשגב. להביט בעלים המאדימים. לאתר בהם את עקבות פלא הבריאה. להתפלל "משיב הרוח ומוריד הגשם", בכוונה גדולה. בגשם הזה אני פוסע לבקר בסניף מרכז הקבלה בבוסטון. הגשם טורדני. מתבקש לרוץ לחפש מחסה מתחת לסוכך הקרוב. ובכל זאת, הרגליים נעצרות בשטח חשוף, אני נרטב עד לשד עצמותי ומביט סביבי בתמיהה. משהו איננו כשורה. דבר מה נעלם מן הנוף העירוני המוכר.

בצומת הרחובות הרווארד וביקון ניצבה עד לפני ימים ספורים תיבה לחלוקת עלונים. הכתובת "קבלה אמיתית" התנוססה על דפנותיה כמעין התרסה חצופה. את התיבה הציב ארגון מתחרה ל"מרכז הקבלה" הסמוך ואני התכוונתי ליטול עלון ולעלעל בו בדרך לסניף. אבל איפה התיבה? דקות ארוכות ונטולות מטרייה הוקדשו לחיפוש אחריה בין תיבות דומות אחרות, וכאלה המציעות עיתונים יומיים. אבל היא נעלמה כלא היתה.

תיבות עלונים בקרנות רחוב עירוניות באמריקה מציעות חוברות מגוונות - מנכסי נדל"ן ולוחות "דרושים" ועד לסודותיה הכמוסים של הדת היהודית. הקבלה, תורה עתיקה המציגה את המציאות כמבוססת על מארג מיסטי מורכב ורב עוצמה, הגיעה אל המדרכות רק בעשור האחרון. ברור היה שתיבות עלונים הקשורות אליה יעוררו תגובות יוצאות דופן. אבל, להעלים אותן? כמה גברים חזקים דרושים כדי לבצע משימה כזו?

תעלומת תיבת העלונים מרמזת על המאבק המשונה במיוחד המתחולל בימים אלה באמריקה וברחבי העולם, בין "המרכז לקבלה" (או "המרכז ללימוד קבלה") לבין מבקריו. ככל שתופחת תהילת המרכז, בעיקר בעקבות העניין שמגלים כוכבים הוליוודיים בתכנים שהוא מציע, כך מתעצמת חמתם של חוגים מגוונים הסולדים ממנו. המרכז אינו מקבל בשקט את מהלומות מקטרגיו ומגיב בחריפות. וכך מתלבה לה מלחמת הקבלה.

המלחמה הזו הידרדרה, כך מתברר, עד לעיסוק המזוהה בדרך כלל עם כנופיות עברייניות: כיבוש פיזי של פינות רחוב. טלפון למחלקה הרלוונטית בעירייה העלה כי התיבה המסתורית שהציעה "קבלה אמיתית" הוצבה במקום באופן בלתי חוקי, באישון לילה. הגברים החסונים שפינו אותה היו עובדי עירייה שעקרו אותה מן המרצפות ושלחו אותה למיחזור. במקומה ניצבת כעת תיבה אדומה של המרכז לקבלה, כמו גם בכל אחת מיתר שלוש פינות הצומת.

דת? מה פתאום!

זה לי ביקור ראשון בסניף מרכז הקבלה, השוכן בין חנות משקאות למסעדה צרפתית בניוטון, פרוור אמיד של בוסטון. בסוכות הוא הושבת מפעילות לרגל החג, וכשתמהתי על כך מיהרה המזכירה הישראלית, שלא עמדה אז על מוצאי היהודי-ישראלי, להרגיע פן ארתע: "זה לא שאנחנו מלמדים דת או משהו כזה. וגם ככה אנחנו רואים את החגים האלה כחגים שכולם יכולים לחגוג, לא רק יהודים. בכל אופן, זה לא מה שנלמד אותך כאן".

המאמץ להפריד בין הקבלה ליהדות הוא נדבך מרכזי בטקטיקת השיווק של המרכז לקבלה. חבריו ושוחריו של הארגון רואים בהבחנה מהלך חיובי, החיוני להפצת התורה החשובה לבני כל הדתות, מעשה מבורך של קירוב לבבות. מתנגדי המרכז סבורים כי המניע היחיד הוא בצע כסף: לתורה שרלוונטית ליהודים בלבד יש שוק פוטנציאלי מצומצם, ואילו לתורה המשוללת כל זיקה לדת מסוימת יש קהל יעד בלתי מוגבל של לקוחות. וללקוחות האלה יש כיסים, ובכיסים יש ארנקים.

לפיכך מפתיע להיווכח כי חנות הספרים של הסניף הבוסטוני דווקא זועקת יהדות. עברית ניבטת מכל פינה - על כריכת "ספר יצירה" המוצג לראווה בדלפק הקבלה, על שידרות 23 כרכי ספר "הזוהר" המסודרים על המדפים, ובכרזות שבהן מופיעים צירופי אותיות המוצגים כ72 שמותיו של האל. אבנר מדר, מנהל הסניף, מתהלך בין החדרים כשכיפה שחורה לראשו והוא קורא בקול מתוך כרך עב-כרס הכתוב בשפת הקודש. מאוחר יותר ירצה כשמאחורי גבו תמונת דגם בית המקדש השני ממלון הולילנד שבירושלים.

המרכז מחנך את חבריו לשמור כשרות ושבת ומושג האלוהים מרכזי לתכניו. כל זה מאיר באופן מעט אירוני את ההכחשות המופיעות באתר האינטרנט שלו. "אנשים שואלים אם הקבלה היא דת", נכתב באתר שבשפה האנגלית, "והתשובה היא: לא! בכלל לא! האם כוח המשיכה משפיע רק על נוצרים? האם קרני השמש זורחות רק על מוסלמים? האם חוקי האנרגיה החשמלית עובדים רק בשביל הינדים ואתאיסטים? מובן שלא! כוחה הרוחני של הקבלה הוא אוניוורסלי, אורה מיועד לנוצרים, מוסלמים, הינדים, יהודים וכלל האנושות". בשום מקום באתר לא מובהר שמקור הקבלה הוא יהודי. מקובלי העבר מאוזכרים בתואר Rav - שמתאבך ממנו ניחוח בודהיסטי, ניו-אייג'י משהו - שלעין האמריקאית ההדיוטה אינו מתקשר עם התואר המקובל לרב באנגלית, Rabbi.

ההפרדה בין קבלה ליהדות עוררה על המרכז את זעמם של חוגים יהודיים דתיים העוסקים בקבלה, והם שהציבו את תיבת העלונים שהועלמה מקרן הרחוב הבוסטונית. אך גם ארגונים הנלחמים בכתות יצאו נגד המרכז והעומד בראשו, הרב פיליפ ברג. להם צורם ציטוט אחר מתוך אותו מבוא לקבלה באינטרנט: "תארו לעצמכם", נכתב שם, "שיש כוח פלאי כה טהור, כה רב עוצמה, שיש לו את היכולת לרפא ולתקן את חייך כליל ולשנות באמת את העולם לטובה - לתמיד!". אלה הן הבטחות אופייניות לכתות מיסטיות המגייסות מאמינים באמצעות סיסמאות נבובות.

איך אפשר בלי קצת פשט?

המרכז לקבלה עלה שוב לכותרות בישראל בתקופת החגים, כשלאחד מכנסיו הגדולים בארץ הגיעה הסלבריטאית המפורסמת ביותר המזוהה עמו, מדונה. המרכז מציג עצמו כהמשך ישיר של המרכז שהוקם בארץ ב1922- על-ידי הרב יהודה אשלג, יליד פולין, שהיה מקובל יוצא דופן, חדור רעיונות סוציאליסטיים ואוניוורסליים. ככזה, ביקש להעניק את מתנת תורת הסוד היהודית בת אלפי השנים לקהל רחב יותר. כלומר, רחב מעט יותר. כלומר, גם ליהודים חילונים.

הרב אשלג היה מן הסתם מתקשה להעלות על דעתו את חזון התפוצה ההמונית שהנחיל למרכז בעלה של אחייניתו, הרב פיליפ ברג (שמו המקורי הוא פייבעל גרוברגר, אך זהותו עברה את אותו תהליך אמריקניזציה שהפעיל על תורת הקבלה). ברג האמריקאי, סרבן צילומים, שנחשב בעיני מעריציו לגדול מקובלי ארצו ובעיני יריביו לאיש עסקים ממולח, הבחין בפוטנציאל המסחרי הגלובלי של הסודות העתיקים. הוא מונה לעמוד בראש הארגון ב1969-והחל מיד לשווק את תכניו לקהל גדול, שכלל גם גויים ונשים. הוא אף העשיר את היצע המוצרים הנמכרים על-ידי המרכז לקבלה בפריטים שספק אם היו מוכרים לרבי שמעון בר יוחאי, הנחשב למחבר ספר הזוהר. למשל, צמידי יד אדומים, שנועדו לזכות את עונדיהם במזל טוב. חוט אדום בעל סגולות, המספיק לשבעה או שמונה צמידים, ניתן לקנות גם באתר המכרזים eBay.

כמו בזירת מלחמות השוורים, הצבע האדום הוציא את מתנגדי המרכז מדעתם. אחד ממובילי ההתקפה, בשמה של תפישה קבלית מסורתית, הוא הרב האמריקאי אריאל בר-צדוק, שנמנה בעבר על תלמידיו של הרב כדורי ומשמש כיום כראש ישיבת בני נביאים בשיקגו ומנהל אתר האינטרנט http://www.koshertorah.com. ב1993-חיבר הרב בר-צדוק מסמך קצר ופשוט לקריאה שכותרתו "מהי הקבלה ומה איננו קבלה". מסמך זה צץ בכל סקירה של הנושא באינטרנט, ומצוטט באתרים רבים שחרטו על דגלם את ניגוח הרב ברג.

"במרכז לקבלה לא מלמדים קבלה - לא קבלה אמיתית, ולא קבלה בכלל", טוען בר-צדוק מביתו שבשיקגו, "אני הלכתי למרכז שלהם מספר פעמים, פעמיים שמעתי את ברג מדבר, והדברים שהוא אומר פשוט לא ייאמנו. לא ראוי ולא הוגן שיהודי ידבר כך על יהודים אחרים. כששמעתי אותו בניו יורק הוא דיבר על משלוח של ספרי הזוהר הקדוש שהמרכז שלו שלח לאיראן. הממשלה האיראנית, שנוהגת לחשוד בכל דבר יהודי, לא איפשרה את פריקת המטען, אבל ברג תקף את כל יהודי איראן וקילל אותם על כך שהם לא רוצים את תורת הקבלה. שמעתי את זה באוזני, שמע ישראל. אין מספיק בעיות בין יהודים ליהודים שצריך לדבר ככה?"

איזה עניין יש למרכז לשלוח כרכים של ספר הזוהר, מספרי היסוד של הקבלה, לקהילה היהודית באיראן? נוהל זה מכונה במרכז "סקאנינג" (Scanning). תלמידי המרכז מעודדים לקנות בכסף רב עותקים של ספר הזוהר. נאמר להם שעצם ההתבוננות באותיות שבספרים, גם מבלי להבין את השפה הארמית שבה נכתבו, תאפשר לאורו המיוחד של הכתוב לנגוה עליהם ולגדוש את חייהם בטוב. הרב בר-צדוק סבור שמדובר בפארסה: "הרי הרב אשלג עצמו אמר שצריך לומר את המלים בפה ממש, אחרת אין להן כל עוצמה. הם סותרים את הרב שלהם! איך אמר הקרקסן האמריקאי בארנאם? בכל דקה נולד פראייר".

הרבה מן הביקורת המוטחת במרכז לקבלה מצד חוגים יהודיים נסובה על העובדה שהוא מתיר לגויים ולנשים לחקור את הזוהר ואת ספר יצירה, למרות שהמסורת אוסרת זאת עליהם. הרב ברג מוכיח את מקטרגיו ומציג את קובלנותיהם כביטויים של סגירות ושנאת נשים. את עצמו ואת ארגונו הוא מתאר כגורם פלורליסטי בתחום שנשלט על-ידי ערכים חשוכים. בר-צדוק דוחה את ההאשמות הללו. הוא מצביע על כך שלפי המסורת מותר לשתף בתורת הסוד גם גר המקיים את שבע מצוות בני נח והבקיא ביהדות. אפילו מדונה עשויה, לדבריו, להימצא ראויה ללימוד קבלה, ובתנאי שתיטיב את דרכיה במידה משמעותית ותרכוש בסיס איתן ביהדות.

"כל לימוד של הקבלה צריך להיות מושתת על יסודות איתנים בתורה", הוא מסביר. "גם באוניברסיטה העברית מלמדים קבלה, וזה לגיטימי, כי זה נעשה באופן מעמיק. לעומת זאת, המרכז של ברג מספק דבר הפוך לגמרי: קלות. וכל עוד אנשים נמשכים אחרי קלות, יהיו לו לקוחות. רבי חיים ויטל, בספרו 'עץ חיים', אומר שלכל הלומדים קבלה צריך להיות בסיס בפשט. למה? כי זאת דת קדומה? כי אנחנו רוצים שרק חרדים ילמדו אותה? שטויות במיץ עגבניות. הקבלה היא חלק מן היהדות וביהדות יש פרד"ס - פשט, רמז, דרש, סוד. פשט היא התורה כפי שהיא; הרמז הוא היגיון, מה שטמון בכתוב; ודרש הוא מה ששייך ללב. הסוד הוא מה ששייך לפנימיות, הפסיכולוגיה האמיתית של האדם".

בר צדוק מרחיב על דרך סיפור המעשה: "הבעל שם-טוב מספר, שהלך וראה איש מלמד את הקבלה, ומששמע את דבריו הורה לו לחדול מללמד אותה. האיש התפלא והבעש"ט הסביר לו: אתה מלמד עולמות עליונים, אני עולמות פנימיים, ועל כן אתה מקצץ בנטיעות. כל הקבלה היא עניין תיקון. תיקון מה? תיקון האדם. כלומר, פסיכולוגיה. ואם אדם מתבלבל בפסיכולוגיה רעה, בלי הבנה של המשמעויות שעומדות מאחורי דברים, זה עלול להסב לו נזק. זוהי הסיבה שבגללה מסופר על אנשים שלמדו את הקבלה והשתגעו".

פאריס הילטון כבר לא בקטע

ההתראה בדבר פסיכולוגיה בגרוש העלולה להסב נזק נפשי מזכירה את ההאשמות המופנות כלפי ארגונים המספקים תרפיה קבוצתית, קבוצות ניו-אייג' וכתות. פעולת ההיחשפות הרגשית המכונה "אודיטינג" (Auditing) והמבוצעת על-ידי תלמידי סיינטולוגיה, הוגדרה בעבר על ידי אנשי מקצוע כפשטנית, בלתי זהירה ומסוכנת ליציבות הרגשית של הנוטלים בה חלק. נאמר כי היא מייצרת בתלמיד מצב פגיע המאלץ אותו לפתח תלות הולכת וגוברת בארגון. המרכז לקבלה לא זכה עד כה להאשמות עד כדי כך חמורות, ובכל זאת מעניין לשרטט את קווי הדמיון בינו לבין הסיינטולוגיה, הנתפשת כארגון המתחרה בו על קהל יעד דומה.

הדמיון מזדקר מיידית אגב שיטוט באתרי האינטרנט של שני הארגונים. "מהי הקבלה?" שואל אתר אחד; "מהי הסיינטולוגיה?" שואל אחר. הסקרנות מיועדת ככל הנראה לעודד השקעה כספית ראשונית במטרה להביאה על סיפוקה. בינתיים מוצעות תשובות ערטילאיות ביותר. המרכז לקבלה מבטיח היחשפות לכוח המסוגל "לרפא ולתקן את חייך כליל ולשנות באמת את העולם לטובה - לתמיד". באתר הסיינטולוגיה מופיע החזון האוטופי הבא: "אנושות ללא טירוף, ללא פושעים וללא מלחמה... בה חופשי האדם לגאות לגבהים אדירים יותר".

גם הסיינטולוגיה, כמו המרכז לקבלה, טוענת שהיא מעין דת על-דתית, שבני כל הדתות מוזמנים לקחת בה חלק. גם היא נהנית משיווק מוצלח באמצעות כוכבים הוליוודיים הנמשכים אליה. ג'ון טרוולטה וטום קרוז מפיצים את דבר תורת הדיאנטיקה של ל. רון האבארד. בקבלה עוסקות, לצד מדונה, רוזאן בר ודמי מור. ואילו בריטני ספירז והיורשת המתוקשרת פאריס הילטון, שהתחככו אף הן במרכז, נמצאות כנראה בשלבי התרחקות ממנו.

קיים מכנה משותף נוסף, עמוק יותר. שני הארגונים מפיצים את תכניהם של טקסטים סודיים שהדיוטות המבקשים לעיין בהם אוימו בעבר במוות. האבארד, סופר המדע הבדיוני שהגה את הסיינטולוגיה, הזהיר כי כל מי שייחשף למסמך מסווג מסוים מבלי לעבור תחילה את כל קורסי ההכנה שאותם מציע ארגונו תמורת תשלום, כמובן - ילקה במחלה קשה וימות. האיום מזכיר באופן מוזר את הסיפור התלמודי על ארבעה תלמידי חכמים שנכנסו אל הפרד"ס ושלושה מביניהם שילמו על כך בחייהם או בשפיותם. האלהה של כתבי סתרים ואיום בעונש משמים הם שתי דרכים מוכרות ליצירת יראה בקרב עדת מאמינים.

אבל המרכז לחקר הקבלה הרי חושף את הסודות, לא מסתיר אותם. תלמידיו מעודדים לעיין בספר הזוהר ללא הרף, מבלי לשעות לאיסורים ולאזהרות המקובלים האופפים את העיסוק בספר זה. מדובר לכאורה במופת של פתיחות, ארציות וגמישות. מה בכל זאת גורם למכון ריק רוס האמריקאי, המזהיר מפני כתות ומסייע לקורבנותיהן, להציע ספרייה שלמה של חומר בנושא? אמנם המכון מציע יותר משבע מאות מאמרים העוסקים בסיינטולוגיה ורק 109 העוסקים בארגונו של ברג, אבל המרכז לקבלה מצוי היום ללא ספק על כוונתו של אחד מחשובי המומחים לכתות באמריקה. והוא לא מהסס לירות.

זה רב או דוקטור?

"אני כנראה השם הראשון ברשימת השנואים של המרכז לקבלה", אומר ריק רוס ומחייך על רקע פסל החירות הנשקף מחלונות משרדו שבניו ג'רזי. "שמי מתנוסס שם, למעלה למעלה, בגדול ובשחור". גם רוס אחראי לטקסט נפוץ התוקף את מרכזו של ברג מעל האינטרנט. מדובר במאמר "האם מדונה הצטרפה לכת?". בשיחה מדלג רוס על השוואות מתבקשות לקבוצות אחרות המבוססות על דת ישנה, כמו "הארי קרישנה" או "המדע הנוצרי", וניגש הישר לסיינטולוגיה.

"שניהם נראים כמרוכזים מאוד בעניין הכסף, מוכרים כל הזמן קורסים ומוצרים לחברים בהם", הוא אומר. "מקבילה נוספת היא שבלב שני הארגונים עומדת דמות מסוימת. בסיינטולוגיה זה ל. רון האבארד, במרכז לקבלה זה 'הרב', שמוכר לרוב האנשים כפיליפ ברג ולפני כן היה פייבעל גרוברגר. בשני הארגונים נפוצה הדעה שמייסדיהם הם צינורות להארה עבור העולם. זהו מאפיין מובהק של ארגונים הידועים ככתות. בנוסף לכך, בכל קבוצה קיים מעמד של מתנדב במשרה מלאה. אצל הסיינטולוגים זה נקרא ארגון "סי", במרכז לקבלה - 'החברה'. אלה הם אנשים שבעצם אוכלים, שותים, ישנים ועובדים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, עבור הקבוצה".

רוס מספר על משפחה בריטית שהזמינה אותו לארצם כדי לסייע ב"פרימת תכנותה", לשונו, של בתם, שהיתה פעילה במסגרת ה"חברה" של המרכז לקבלה בלוס אנג'לס והתבקשה לשוב לבריטניה כדי לסייע בפתיחת סניף גדול של המרכז בלונדון. בשובה היא התנכרה למשפחתה לאחר שלא ראתה אותה שנתיים. ובכל זאת היא נעתרה לתחינותיהם להתלוות אליהם לסוף שבוע בחיק הטבע. בביתה הכפרי של המשפחה המתין לה רוס. הוא הציג עצמו כאיש מקצוע שהוזמן בעקבות דאגת המשפחה מתלותה הרגשית בארגון.

"בהתחלה היא הופתעה, אחר כך כעסה ואז רצתה לברוח. אחיה שיכנע אותה להישאר שם שעה אחת נוספת ובמהלכה הצגתי בפניה מסמכים שבעיני מציגים את הרב פיליפ ברג כשקרן וכאופורטוניסט. מסמך אחד הוא קבלה בנקאית מניו יורק המראה כיצד הוא, כראש המרכז לקבלה, העניק לעצמו שני מיליון דולר מקופת הארגון כתמלוגים על נכסים אינטלקטואליים". רוס הראה לה עוד מסמך שעליו היה חתום "דוקטור פיליפ ברג". לדבריו, ברג איננו מוסמך כדוקטור, אלא אם זכה לתואר כבוד כלשהו עליו לא ידוע לחוקר הכתות. אט-אט החלה הבחורה האנגלייה להתייחס לרוס ברצינות רבה יותר, ולבסוף עזבה את המרכז. "כשהיא עזבה היו לה רק הבגדים שלעורה", אומר רוס, "לא היו לה כל חסכונות אחרי שנתיים של עבודה. מה שהיא עברה זה עבדות. וכל זה קרה שעה שבני משפחת ברג היו עסוקים בבניית שלוש אחוזות בשווי מיליוני דולרים. בעיני זה מטריד מאוד".

עזיבתה מצטיירת כמעשה מרשים לאור מכנה משותף נוסף אותו מאתר רוס בין המרכז לקבלה והסיינטולוגיה: פחד. "המאמינים בשני המקרים מפחדים מסיטואציה של עזיבה. בסיינטולוגיה הפחד הוא מכך שהארגון יעשה משהו שיפגע בך, ובעיקר ישתמש בחומר על עברך שחשפת במסגרת פעילויותיו. במקרה של המרכז לקבלה הפחד הוא הרבה פחות הגיוני. זהו פחד מכך שעזיבה תגרור תוצאה על-טבעית, שהחברות במרכז פורשת מעליך מטרייה על-טבעית המגנה עליך וכאשר אתה עוזב את המרכז לקבלה היא נעלמת ואתה נשאב לתוך מין ריק רוחני".

מים שקיבלו מדיטציה

מכירת יהדות בזול ומכירת רוחניות ביוקר הן האשמות חמורות. כיצד מגיבים עליהן אנשי המרכז לקבלה? אנדי ברמן, דובר מטעם הארגון היושב בלוס אנג'לס, הסכים להשיב על שאלותי רק באי-מייל. נדרשו לו יומיים כדי לשגר מקבץ תשובות קצרצרות בנות שורה אחת:

כיצד אתם מגיבים לטענה כי המרכז משווק את הקבלה כסחורה קלה לעיכול, מפריד אותה מהיהדות ומוכר אותה תמורת רווח?

"הקבלה מלמדת את הפן הפרקטי של היהדות ומאנשים נתבע לעשות עוד מאמץ".

מה בדבר הטענה כי הרב אשלג אמר שלמלות הזוהר אין משמעות אלא אם נאמרו בקול. האם נוהל ה"סקאנינג" לא סותר עמדה זו?

"אנא התייחס לכוונות לשם תשובה. חוץ מזה, סקאנינג קיים כבר אלפי שנים. לא כל השמות נקראים בקול. למשל, שמות מלאכים".

האם הפשט אינו חיוני ללימוד קבלה? האם אינכם מציעים גרסה קלה מדי, כפי שעולה מן הציטוט מהרב ויטל?

"רבי חיים ויטל היה תלמידו של הרב אשלג, כך שלא יכול להיות שזה נכון".

חוקר הכתות ריק רוס הוטרד במיוחד מן היחס לו זוכים חברים ב"חברה". מה תגובתכם לטענה כי אנשי ה"חברה" מפותים לעבוד בעבורכם תמורת שכר נמוך?

"אנשי החברה מקבלים בערך 3,200 דולר לחודש בעבור מגורים, מחייה והוצאות נוספות. דרך אגב, רק אחד מכל ארבעה אנשים המבקשים להתקבל לחברה - מתקבל".

מה יחסכם להשוואה ביניכם לבין סיינטולוגיה?

"סיינטולוגיה היא בת 50 שנה. קבלה היא בת 4,000 שנה. ואנחנו לא יודעים מה מלמדים בסיינטולוגיה".

מה אתם עושים כדי להזים שמועות שהמרכז לקבלה הוא כת?

"2,500 איש באו לישראל בחגים ללא המנהיג, הרב ברג. אנשים בכתות תלויים בכתות, אנשים בקבלה לוקחים אחריות על חייהם".

יש טענה שלפיה "מי קבלה" שאותם אתם מוכרים, מבוקבקים ומופצים על ידי מפעל מים מינרליים בקנדה. מה הם "מי קבלה" ומה מיוחד בהם?

"מי קבלה מקבלים מדיטציה שמשנה את האנרגיה שלהם".

האם הרב ברג הוא דוקטור?

"לרב ברג יש תואר דוקטור".

ברמן נשאל גם באיזה תחום יש לרב ברג תואר דוקטור ובאיזה מוסד אקדמי קיבל אותו, אך שאלות אלה, כמו גם השאלה באיזה אופן מתוגמלים אנשי החברה בסך של 3,200 דולר בחודש, נותרו ללא מענה.

צמיד אדום ב-26 דולר

בסניף המרכז בניוטון, בהרצאת המבוא, אין זכר למתיחות שבה רוויה מלחמת הקבלה. סמוך לשלט המפרסם סדרת קורסים שכותרתה "רוחניות לילדים" מתכלה לאטו מקל קטורת עדינה ואווירת בין ערביים שלווה נסוכה על הכל. אבנר מדר, מנהל הסניף, מדבר אל קהל המורכב משלוש עלמות ישראליות שהתגלגלו לכאן מתוך סקרנות זהירה, זוג מבוגר שבתם של חבריהם הצטרפה לארגון והפצירה בהם לבוא ולהתרשם, ואנוכי. מדר מרצה ברהיטות ומכבד את מאזיניו. שאלותיהם נענות בסבלנות וברהיטות.

למרות זאת אני מאוכזב. רציתי להביא לאשתי מזכרת, צמיד אדום קטן נגד עין הרע. אבל התברר לי שמחירו 26 דולר. תמורת סכום קטן יותר אפשר לרכוש פיסה קצרה יותר של חוט אדום, כחלק מכרטיס ברכה הנושא את הכיתוב: "אני אוהב אותך, אבל לא כך כולם". גם להכניס בי פחד מעין הרע וגם לקחת ממני כסף כדי לסייע לי בהדברתו? לא נראה לי. בניגוד לשמועות זדוניות, "מי קבלה" די זולים. 2.65 דולר לליטר. שווה.

הרצאת המבוא עצמה היא חינם אין כסף. מדר לא מסתיר את אופיו הניו-אייג'י הקיצוני של הארגון. הוא מבהיר שהקבלה איננה "פילוסופיה" וכי הכרתה תובעת אמונה ב"משמעות אבסולוטית" למהות היקום. מאליו מובן שמצא את אותה "משמעות אבסולוטית" והיא כיום הכוח המוביל בחייו. ברם, המרכז והרב ברג, שאינו מוזכר בשמו המפורש (מדר כינה אותו בפשטות Rav, כמו היה מורם מעל לכל יתר הרבנים עלי אדמות), הם האמצעי היחיד לקיים מגע עם אותה "משמעות אבסולוטית". יהיו שיראו פה מערכת אמונה לגיטימית, אחרים ימצאו אשרור לכל טענותיו של רוס.

הפשט היקר ללבו של הרב בר-צדוק זוכה כאן לזלזול, אולי במטרה למשוך את המאזינים, שרובם בבירור ישראלים חילונים. "הסיפור הרגיל הוא בסדר", אומר מדר על התורה, "זה התחתן עם ההיא, אחר כך עם אחותה, אנשים הורגים אחד את השני, זה כמו אופרת סבון, והאדם שואל את עצמו, למה שאלך להקשיב לסיפורים האלה שוב ושוב?" ציטטתי למדר את הרב ויטל ונעניתי בהגחכת פרשת השבוע וסיפור הבריאה.

בראשונה אני מבין בבירור מיהו קהל היעד של המרכז: זה אני. שנים רבות התהלכתי באפלולית וכעת באתי סוף סוף בשערי ארגון הפותח דלתות החתומות בפנינו, הספקנים אך סקרנים כלפי הדת, החילונים התופשים עצמם כבעלי נשמה. הוא מאמץ אותנו אל חיקו כפי שאנחנו, מבלי שניאלץ לשנות מאום בחזותנו, מעניק גם לנו את היכולת לגעת בטמיר, ולצדה גם את הזכות שנמנעה מאיתנו עד כה - הזכות ללכת בעקבות אמונה תמימה, לקחת על עצמנו מוסרות קדושים ובאותה הזדמנות להשתעבד