אתר המידע על כתות במדינת ישראל

נעשה ונשמע

מאת ארנה קזין

פורסם בעיתון הארץ בתאריך- 13/4/2001

בכל חודש מצטרפים מאות ישראלים ל"פורום של לנדמרק", סדנה המבטיחה פריצת דרך בחיי המשתתפים בה; ורבים מהם אכן מדווחים על שינוי. אלא שהפורום מבטיח ללמד את חניכיו לחיות חיים אותנטיים רק אם יסכימו לנטוש את חוש הביקורת שלהם.

הסיסמאות מהדהדות בראש גם שבוע ימים אחרי המפגש עם "הפורום". ומה הפלא: במשך 14 שעות, מתשע בבוקר ועד אחת וחצי בלילה, עומד על הבמה המנהיג - ה"פורום-לידר", כפי שמקפידים לכנות אותו כאן; גבר אפור, רזה ולא מרשים במיוחד, רוג'ר שמו - וחוזר על משפטים אחדים שוב ושוב ושוב. כל משפט שהוא אומר באנגלית אמריקאית מתורגם לעברית (קלוקלת). המתרגמת הסימולטנית הולכת אחריו ומחקה בדיוק משעשע כל מחווה גופנית: כל יד שמונפת, רגל שרוקעת, העוויה של הפנים.

לכאורה, זו אחת התופעות המשונות בחברה החילונית המודרנית. בישראל מצטרפים בכל חודש מאות אנשים ל"פורום של לנדמרק," סדנה לשיפור עצמי הנמשכת שלושה ימים וחצי בבניין סמוך לאיצטדיון יד אליהו בתל אביב. הם בני המעמד הבינוני: גברים ונשים שעוסקים במקצועות חופשיים, עיתונאים, אנשי טלוויזיה, אנשי מחשבים, מנהלות, פקידים. הם באים לסדנה כי הם סובלים ממועקה כרונית, מטרדות אובססיוויות, מיחסים עכורים עם בני משפחה, מעצב נמשך. ובפשטות, הם אינם שבעי רצון מחייהם. בסוף הסדנה רבים מהם מדווחים על פריצת דרך מהותית, על אבן כבדה שנגולה מעל לבם, על חוויה מרגשת שמשנה במידה זו או אחרת את החיים.

במבט ראשון זה נראה כמו חוויה דתית בלבוש חילוני. הלידר, המנהיג, מבטיח גאולה: "כל אפשרות שאתם ממציאים עבור עצמכם ועבור חייכם זמינה לכם מתוך השתתפותכם בפורום של לנדמרק," הוא אומר, ושב וחוזר ואומר. והוא מדגיש: אם תשמרו על החוקים של הסדנה, תקפידו לא להיעדר אפילו לרגע, לא תכתבו שום דבר שאנחנו אומרים, רק תקשיבו, תהיו פתוחים, תסירו את כל ההתנגדויות שלכם, ותעשו מה שאני אומר לכם - תזכו לפריצת דרך. במקום חיים רגילים ואפורים תחיו "חיים יוצאים מן הכלל, בעוצמה וביעילות". שום דבר לא יעמוד בפניכם. תוכלו להשיג כל מה שאתם רוצים בשבילכם. והלידר חוזר ומספר שמאות אלפי אנשים ברחבי העולם כבר עברו את הסדנה, "ו-70% מהם אמרו שזהו האירוע הכי משמעותי בחיים שלהם". אבל אם תצאו באמצע, תפירו את החוקים ותשמרו על ההתנגדויות - "אסור לכם לצפות להיות חלק ממאות האלפים שבשבילם הפורום של לנדמרק הוא האירוע הכי משמעותי בחיים".

בעצם, הלידר אומר (בניסוחים נפתלים) דברים פשוטים למדי, שנשמעים חילוניים למהדרין: שימו לב שאינכם אותנטיים. אתם מעמידים פנים. אין לכם אינטגריטי. אתם עושים הכל כדי להיראות טוב בעיני אחרים, ומשלמים על כך מחיר כבד: מחיר המועקה והשקר. אתם מבזבזים אנרגיה על ריצוי הסביבה. אתם חיים בעבר, או בעתיד, ושוכחים לחיות בהווה. אתם לא רואים את ההבדל בין העובדות לבין הפרשנות שאתם נותנים להן. והעיקר: אתם צריכים לדבר על זה. לשתף, לעשות " Sharing ". נראה שזאת סיבת ההצלחה: בפעם הראשונה בחיים, על פי עדותם, האנשים האלה מדברים; והם עושים זאת דווקא מול קהל של 230 זרים. בפעם הראשונה הם מוציאים את מה ששמרו בבטן והתביישו בו כל החיים וגרם להם ייסורים גדולים. והחוויה הזאת, ההתוודות מול קהל, היא הדבר שכל כך מרגש ומביא תחושה אמיתית של הקלה.

אם כך, מה בעצם רע בתופעה הזאת? מדוע היא מעוררת אי נוחות רבה? הרי במקרה הגרוע, הסדנה משעממת ותיאטרלית באופן מגוחך; ובמקרה הטוב, אפשר ללמוד בה לדבר על מה שמעיק ולזהות את העמדות הפנים ולחוות התרגשות והקלה. רוב מותחי הביקורת על הסדנה - באינטרנט, למשל, יש עשרות אתרים של אנשים המתנגדים לפורום, ולא פחות אתרים של אוהדים שרופים שלו - טוענים שהיא משווקת רק אשליה של גאולה, ויש בה היבטים של שטיפת מוח. אבל האם הפורום באמת שונה בהקשרים האלה מכל מערכת שיווק אחרת בחיים שלנו, מכל מותג אחר שאנחנו מקבלים בהכנעה?

לידתו של הפורום בוודאי קשורה לעולם השיווק והמסחר. סוחר מכוניות משומשות מפילדלפיה, וורנר ארהארד (שנולד כג'ון פול רוזנברג,) עבר ב-1971 לעסקי הנפש והקים את Est ראשי התיבות של " Erhard ,Seminars Training ", "סמינר ההדרכה של ארהארד", וגם הטיה של הפועל "להיות" בלטינית.( סמינר העזרה העצמית של ארהארד, שנמשך יותר מ-60 שעות, התאפיין ביחס בוטה, גס ואכזרי של המדריכים כלפי המודרכים: כפו עליהם שעות של ישיבה בלי תזוזה ואילצו אותם לשלוט בשלפוחית השתן, גערו בהם, צרחו עליהם והשפילו אותם. לא פעם המשתתפים הקיאו והתעלפו ברגעי המשבר הקשים. ובכל זאת הסמינר זכה להצלחה מסחררת. לא מעט כוכבי תקשורת נקשרו בשמו, ובשנות ה-70 וה-80 השתתפו בו כ-700 אלף איש ברחבי העולם.

המייסד, ארהארד, הואשם בלא מעט האשמות - בהן הונאת מס וגילוי עריות - אבל אלה הופרכו ברבות הימים. כמה מההשמצות קשורות אולי לסכסוך שניטש בינו ובין אנשי כת הסיינטולוגיה: הם האשימו אותו כי גנב את הרעיונות של אסט מרון האבארד, מייסד הכת, שאצלו למד ארהארד בשנות ה-60. לפי אחד הדיווחים, ארהארד שקל בהתחלה להקים את אסט כסוג של כנסייה, כמו שעשה האבארד, אבל לבסוף החליט על מבנה של תאגיד מסחרי.

ב-1991 סגר ארהארד את אסט, נעלם מהעין הציבורית בארצות הברית, ומכר את השיטה לעובדים שלו, ובהם אחיו הארי רוזנברג. הקונים הקימו את תאגיד החינוך של לנדמרק ( Corporation Landmark Education ) והפעילו את סדנת "הפורום של לנדמרק", שזוכה מאז להצלחה דומה לזו של אסט (ככל הידוע, ארהארד עצמו אינו קשור עוד לפעילות הפורום).

המגזין "טיים" דיווח באחרונה כי הפורום, שמרכזו בסן פרנסיסקו, מגלגל כ-40 מיליון דולר בשנה. יש לו 59 סניפים ברחבי העולם, ולפי נתוני הפורום, כ-100 אלף איש משתתפים בתוכניות שלו בכל שנה. סדנת פורום קצרה מסדנת אסט, ומחירה נמוך במאות דולרים 1,500( שקלים לשלושה ימים וחצי בישראל). כמו כן, לפי כל הדיווחים, הרעיונות אולי דומים, אבל הסגנון התעדן: אמנם הלידר בפורום עדיין מדבר אל המשתתפים בפטרונות ובתוקפנות - פעמים רבות הוא נוקט טון של מורה הנוזף בילדים קטנים, גוער במי שלא מקשיב וממליץ לא לצאת לשירותים באמצע הסדנה - אבל אין כל עדות לאכזריות שיוחסה למנהיגי האסט.

יש רגעים מרגשים במשך הסדנה: אשה אחת, כבת ,50 מספרת בהתרגשות כי כל החיים הסתירה ממכריה סוד איום: כשהיתה בכיתה ח' ערכו סקר ארצי לבחינת כישורי הילדים, והיא נכשלה בו. כל החיים התאמצה להסתיר את מה שתפשה כהוכחה לטיפשותה. היא חיה חיים של שקרים, של העמדות פנים, ובמידה רבה חיים של בדידות: היא לא הצליחה עד היום ליצור קשר אינטימי ממושך עם אף אחד. אשה אחרת, צעירה בשנות ה-30 לחייה, סיפרה שהיא כועסת על אמה, שחשפה אותה בילדותה "לדברים שילדה לא צריכה להיחשף אליהם, אני לא יכולה לספר מה ” . אף פעם היא לא דיברה עם אמה על הכעס הזה, והיא מעמידה פנים שהכל בסדר. אשה אחרת אמרה שנהרסו לה החיים בעקבות תאונת דרכים וכל החלומות שלה התנפצו. אחרת סיפרה שהיא לא מצליחה לאהוב אף אחד, חוץ מילדיה. ומשתתפת אחת - שנשמעה כאילו יצאה מספרה של בטי פרידן על נשות הפרוורים האמריקאיים בשנות ה-50 - סיפרה שהיא עושה הכל כדי להיות האשה והאם המושלמת: "אני מכינה לבעלי ארוחות, מסדרת את הבית, דואגת שהבת שלי תקבל חינוך טוב. אבל כל הזמן אני מרגישה שמשהו חסר לי ” . כאשר גמרה לדבר, פנתה האשה אל הקהל ואמרה: "אני רוצה רק להגיד לכם שאתם חייבים לעצמכם לעמוד פה עם המיקרופון ולדבר. זו תחושה מדהימה. אני מרגישה שכבר קיבלתי את התמורה לכסף שלי ” .

זה היה רק היום הראשון של הסדנה. בוגרים אחדים של הפורום מספרים כי ביום האחרון היו עדים להתפרצויות של בכי, מחיאות כפיים, חיבוקים ואהבה מקיר לקיר. זו חוויה של סולידריות ופתיחות שלא הכירו לפני כן. בין וידוי אחד לרעהו חוזרים הלידר והמתרגמת על העקרונות. הם אומרים שבפורום של לנדמרק לא מדברים על שינוי, אלא על טרנספורמציה. שינוי, אומר הלידר, הוא הדבר הכי קבוע. טרסנפורמציה היא "ראשיתו של עולם חדש של אפשרויות ” . הוא אומר: "אנחנו לא מדברים על שיפור עצמי. זה משחק קטן מדי בשבילנו. אנחנו מדברים על קפיצת מדרגה ” . והוא חוזר על סיסמאות טאוטולוגיות: "אפשרויות חדשות של הוויה קוראות לך בעוצמה להיות. פתחים חדשים לפעולה קוראים לך בעוצמה לפעול. ראייה וחוויה חדשה של החיים מופיעה עם היעלמותם של כבלי העבר ” . כדי להסיר ספק חוזר הלידר ומדגיש ש"אנחנו בפורום לא מבינים שום דבר בפסיכולוגיה. אנחנו לא פילוסופים, לא פסיכיאטרים, לא אנשי חינוך. אנחנו לא מומחים בשום דיסציפלינה שאתם מכירים. אנחנו רק מומחים לטרנספורמציה ” .

ההתנערות מהפסיכולוגיה חשובה לו במיוחד, כי הטיפול הדינמי מדבר על תהליך, על שינוי, ואין בו הבטחה לגאולה. הפסיכולוגיה מציעה, בין השאר, השלמה עם מגבלות החיים; התבגרות שכרוכה בוויתורים ובעצב. הפורום, לעומת זאת, מבטיח חיים חדשים ומלאי עוצמה. פסיכולוגים, מצדם, טוענים שפריצת הדרך שמבטיח הפורום אינה אלא תחושה ארעית של אופוריה, שאינה מחזיקה מעמד לאורך זמן ובוודאי אינה מביאה מזור לנפש כואבת.

כך או כך, לשיטת הפורום, כדי להשיג את פריצת הדרך המובטחת חייבים להכיר, להפנים וליישם מושג נוסף, שהלידר חוזר ומדגיש: רתימה. ובניסוחו הנפתל: "רתימה היא לגרום לאפשרות חדשה להיות נוכחת עבור האחר, כך שהוא נרגש, נפעם ומלא השראה מאפשרות זו ” . השיטה אינה עובדת בלי רתימה. צריך לגרום למישהו אחר לחוש ב"טרנספורמציה" הזאת, שרק הפורום מצליח להעניק. וכבר בלילה הראשון מקבלים המשתתפים שיעורי בית: לרתום מישהו לחוויה של הפורום. בלילה האחרון עליהם להביא את האדם הנרתם אל האולם שבו מתקיימת הסדנה. ואם הכל עובד כשורה, האדם הנרתם נרשם לקורס הבא. עד היום אנשי הפורום לא נדרשו לפרסום, אלא רק לשיטה הזאת, "חבר מביא חבר ” .

כמובן, הלידר אינו טיפש. לא פעם במשך היום הראשון הוא מעלה בעצמו את כל הביקורות השכיחות על הפורום ופוסל אותן בזו אחר זו: "יש פה בוודאי כמה אנשים שבטוחים שאנחנו רוצים רק לשווק, רק לעשות כסף. שהעיקרון של הרתימה נועד כולו לצורכי שיווק. זה בסדר גמור, אתם יכולים לחשוב ככה. אבל מאות אלפי אנשים שעשו את הפורום של לנדמרק יודעים שרק באמצעות רתימה הפורום של לנדמרק עובד, והם השיגו פריצת דרך. ותאמינו לנו, אתם המשווקים הכי גרועים שאנחנו יכולים למצוא. תחשבו על החברים שלכם, שסיפרו לכם על הפורום והציעו לכם להשתתף. מה הם אמרו לכם? שזה מדהים, שכדאי לכם. ואתם שאלתם אותם: 'אבל מה קורה שם?' והם אמרו, 'קשה להסביר, אבל זה מדהים, אתם חייבים'. אז תאמינו לנו, אתם משווקים גרועים ” .

והלידר אומר: טוענים שאנחנו עושים שטיפת מוח, שזאת כת, שאנחנו עושים הונאה וכל מיני המצאות כאלה. וזה בסדר גמור. אנשים ביקורתיים כאלה חיים ביציע במקום להשתתף במשחק. זה מאוד בטוח להיות ביציע ולמתוח ביקורת כל הזמן. לא קורה שום דבר ביציע. לא לוקחים סיכונים ביציע. אבל מה לעשות, החיים לא מתרחשים ביציע. אז אתם יכולים לחשוב כמו כל המבקרים האלה, ולהסתייג ולהישאר ביציע. או, אתם יכולים לבחור להיכנס למגרש ולהתחיל לשחק ולהתחיל לחיות. "אם אתם פתוחים לאפשרויות שהפורום של לנדמרק יביא לטרנספורמציה בחיים שלכם, כדאי לכם להשאיר את ההתנגדויות בחוץ ” .

בסופו של דבר, החלק הזה בשיטה של הפורום מעורר אי נוחות יותר מכל עניין אחר: אנשי הפורום מלמדים את המשתתפים לחיות חיים אותנטיים ועצמאיים באמצעות נטישת חוש הביקורת העצמאי שלהם. כל הבעיות האחרות שבשיטה מתגמדות ליד הדרישה הזאת. נכון, השיווק אגרסיווי, אבל מה בכך? הלידר אומר את הצירוף " The Landmark Forum " חמש עד עשר פעמים בדקה. בתוספת התרגום לעברית, המותג "הפורום של לנדמרק" נשמע בממוצע כ-500 פעמים בכל שעה במשך כל היום. הוא משולב בתבונה בכל משפט ובכל סיסמה. סגנון השיווק הזה בהחלט דוחה - אבל הוא לא שונה מכל שיטת שיווק אחרת שהורגלנו בה בשנים האחרונות.

בלב תעשיית המותגים עומד עיקרון זהה: חזרה אין-סופית על שם המוצר ושימוש בלקוח כבאיש השיווק המתנדב של המוצר. אנשים לובשים חולצת כותנה פשוטה עם הכתובת "טומי הילפיגר" או "קלווין קליין ” , משלמים לא מעט בשביל הזכות הזאת, ואגב כך משמשים פרסומת מהלכת למותג שהם לובשים. וזאת השיטה של הפורום של לנדמרק. הם משתמשים במושגים פשוטים ששאלו בעיקר מהפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית של היידגר וסארטר - אותנטיות, אחריות, הונאה עצמית, תודעה כוזבת - "מוסיפים מעט זן בודהיזם, קורט סיינטולוגיה וקומץ מהרעיונות של כהן העזרה העצמית דייל קרנגי" (כפי שכתב אחד המבקרים באתר אינטרנט המוקדש לדיון ב"פורום ” ), מדביקים לכל זה את המותג "הפורום של לנדמרק," ומשווקים את התמהיל כהמצאה מקורית שאי אפשר ליהנות ממנה במקומות אחרים.

זהו שיווק. העולם שלנו מלא בכגון אלה. אלא שבתוך כל זה, הלידר חוזר ומבהיר: ביקורת היא רק מסיכה, מחסום. כשאתם מבקרים, אתם סגורים, אתם מנוכרים. אתם לא חיים. וכך, ביקורתיות וספקנות, הזוכות לכבוד ולעידוד בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, והן בוודאי מנדבכי החילוניות הפעילה והמשכילה, נתפשות בפורום ככשלים, כחסרונות אנושיים המוקצים מחמת מיאוס. שוב ושוב מודגש בפורום כי הדרך היחידה לחיות חיים אותנטיים היא לקבל את הדרך שהפורום מציע ולא למתוח עליה ביקורת. בדיוק כשם שהדתות דורשות לקיים את החוקים בלי לשאול עליהם שאלות, בדיוק כפי שדורשים משטרים טוטליטריים, ובדיוק כשם שהדרך היחידה ליהנות מהשוק החופשי, מתרבות הצריכה ומעולם השיווק היא לקנות ולצרוך ולהשתתף, בלי ביקורת. לא קשה להבין מי מרוויח מהשיטה הזאת ומי מפסיד ממנה .