בני ברוך - סיפור אישי
שם המחברת שמור במערכת
הייתי רוצה לכתוב את הסיפור באובייקטיביות עד כמה שניתן, כמה שיותר להיצמד
לפרטים, ופחות לתת דעות אישיות, אבל אני בטוחה שזה יהיה כמעט בלתי אפשרי.
אני אקח את ההגדרות של "האתר למידע על כתות בישראל" ומאמרים שהוא מקושר
אליהם ואתייחס לפי זה לקבוצה עליה אני רוצה לדבר.
שם הקבוצה היא "בני ברוך" משמע הבנים של ברוך, על שם הרב ברוך אשלג של
המורה הנוכחי שנקרא מיכאל לייטמן.
יש לציין שעל אף שהמורה נקרא בפי כולם "הרב מיכאל לייטמן" – "הרב"
איננו רב מוסמך. כששואלים על כך את "הרב" הוא מתנער באומרו – אני לא נתתי
את
הכינוי אלא תלמידי שרואים בי כמורה, כרב.
"
כת מסוכנת היא ארגון רודני הבנוי בצורת פירמידה, עם אדם אחד או קבוצה
של
אנשים בראשו, שיש להם שליטה דיקטטורית על הארגון".(מתוך אתר מקום)
מבנה קבוצת בני ברוך הוא פשוט. ישנו אדם אחד העומד בראש הקבוצה (שנקראת
אגודה שלא
למען מטרות רווח), תחתיו יש את התלמידים המסורים שמספרם בארץ מתקרב
למאתיים, תחתיהם יש תלמידים זמניים – שמגיעים לשיעורים אך לא על בסיס
קבוע, ותחתיהם יש את תלמידי "קבוצות החוץ" שלומדים פעם בשבוע ומנהלים
"פגישת חברים" אחת לשבוע ועוזרים בהפצת חכמת הקבלה.
התלמידים הקבועים חייבים להגיע כל יום לשיעור שמתנהל ע"י "הרב" בשעות 3 עד
6 לפנות בוקר. לאחר מכן ישנה ארוחת בוקר משותפת ואז כל אחד מהם פונה
לעבודתו. שלוש פעמים בשבוע ישנו "שיעור זוהר" בערבים, ופעם בשבוע ישנה
"פגישת חברים".
כל החברים בקבוצה גרים באותו אזור (בני ברק עד פתח תקווה), בקרבה אחד
לשני, ובמרחק הליכה של עד שעה מהישיבה.
בתחילת הלימודים המקום נקרא "המרכז" או "האקדמיה" ולאחר זמן מתגלה שמו
האמיתי של המקום, הנקרא בפי כל, "הישיבה".
בתחילת הלימודים נאמרים לכולם שני דברים חשובים: (שקריים!)
1. אין מדובר בחזרה בתשובה.
2. הכל חינם.
את הסעיף הראשון אני אפריך ע"י הצגת דרך חייהם של אנשי הקבוצה לאחר שאתן
ציטוט מאחד המאמרים שברשותם:
"
במקרה כזה ברור שחכמת הקבלה, כמדע שמכוון את האדם אך ורק להסתכלות
פנימית
ולשינוי פנימי, מרחיקה את האדם מכל הטקסים החיצוניים ומהמצוות של כל זרם
דתי שהוא. ולכן כל הדתות – והיהדות בראשן – מתנגדות למדע הקבלה".
הכללים הנשמרים בקבוצה הם:
1. שמירת שבת.
2. כיפה לגברים.
3. לבוש צנוע לנשים הכולל חצאית או שמלה וכיסוי ראש.
4. מטבח כשר (הפרדה מלאה, מקווה כלים, זריקת כל הכלים
הישנים שלא ניתן להכשירם).
5. אכילה במקומות כשרים בלבד (רוב האנשים לא אוכלים
בבית הוריהם משום שאינו כשר).
6. נידה (נשים הולכות למקווה פעם בחודש ושומרות 7 ימים
לאחר סיום המחזור לא לקיים יחסי מין עם הבעל).
7. הילדים לומדים בבתי ספר דתיים וחובשים כיפה והבנות
הולכות בלבוש דתי.
8. שמות הילדים מאושרים ע"י הרב לפני שהילד מקבל את שמו.
9. השארת שיער ארוך לילדים הבנים עד גיל 3.
10. תלמידים מתחתנים עם תלמידות לאחר מספר מפגשים מועט.
בקשר לסעיף השני המדבר על "הכל חינם":
1. תשלום "מעשר" ממשכורת הגבר והאישה של עשרה אחוזים
ממשכורת הנטו שלהם.
2. תשלום על האוכל שאוכלים הגבר והאישה בישיבה.
3. תשלום על ספרים וכל ציוד לימודי אחר כגון קלטות,
קלטות וידאו, חולצות וכו'.
4. תשלומים משתנים נוספים: הפצה, חגים (סוכות ופסח)
ועוד.
כל יום שישי נפגשת הקבוצה ב"מרכז" והם מבשלים ארוחת ערב לכל התלמידים,
נשותיהם וילדיהם. שאר החברים מגיעים בצהרים, סועדים ארוחת ערב נפרדת
(גברים נשים) ואז חלק מהגברים הולכים הביתה עם נשותיהם וילדיהם, הולכים
לישון מיד וקמים שוב מוקדם בלילה – יותר מהרגיל – משום שיש ללכת לישיבה
ברגל, עקב שמירת שבת. שאר התלמידים נשארים לישון בישיבה, עקב עייפות
מצטברת מכל השבוע, ואי רצון
לעשות את כל הדרך הביתה פעמיים בלילה אחד, ואז האישה והילדים צועדים לבד
בשישי בערב הביתה.
בנוסף יש לכל תלמיד תפקיד אחד או יותר באחת מוועדות הקבוצה שעוסקות בארגון
פגישות
החברים, הפצה ותרגום של החומר והספרים, תרגום סימולטני של השיעורים
לאינטרנט, אתר האינטרנט המתעדכן בכל יום, ניקיון המרכז, קניה של אוכל
ובישול, שיעורי קבלה לילדים, ועדת כספים, ועדת אהבת חברים ועוד.
הייתי רוצה לתאר יום אחד בחייו של בעלי.
הוא קם בשתיים לפנות בוקר עם שעון מעורר או עם "חבר" שמתקשר להעיר אותו.
ה"חבר" יבוא לקחת אותו במידה והוא התעורר, ובמידה ולא – הוא ידפוק על הדלת
עד שהוא יתעורר – בלי קשר לשאר האנשים בבית שיכולים להתעורר מכך. (האישה,
ילדים, אולי אורחים). (פעם אחת אחד מה"חברים" לא ענה לטלפון, באו אליו
"חברים" אחרים, דפקו בדלת
והוא לא ענה. הלכו ה"חברים" לחלון של חדר השינה, נכנסו פנימה והעירו
אותו. יש לציין שהאישה הייתה יחד איתו במיטה).
אם תלמיד כלשהו מאחר, יש מי שאחראי לעזוב את השיעור, ללכת אליו, להעיר
אותו ולהביא אותו לשיעור. יש איסור להירדם בשיעורים. לאחר השיעור בעלי
הולך לעבודה וחוזר בשמונה בערב הביתה. הוא מיד אוכל ומתקלח, תוך כדי הוא
בודק את הדואר האלקטרוני שלו, או עוסק
בתרגומים, או מתן שיעורים באינטרנט – ואז פונה לשנתו – שקצרה מאוד עקב
העובדה שהוא עומד לקום שוב בשתיים בבוקר. ישנם ימים שבעלי היה חייב ללמד
דרך האינטרנט והשיעור נמשך עד שעה 23:00.
בעלי היה ישן בקושי שלוש שעות – ולמחרת היה צריך לנהוג בעבודתו – שזה ממש
סכנת חיים (לו ולאחרים) – במיוחד כשזה נמשך לאורך זמן.
כך עובד כל השבוע.
ביום שישי הוא פונה לישיבה – לבשל או לתרגם – או לדאוג לשאר הדברים
שנמצאים באחריותו ותפקידיו. אחה"צ נכנסת השבת, היינו אוכלים בנפרד
ארוחת ערב ולאחר מכן הייתי הולכת הביתה והוא היה נשאר בישיבה לישון בה
ולקום בלילה לעוד שיעור ולשאר השיעורים שממשיכים כל השבת. בצאת השבת היו
סועדים, ואז מתפנים לארגון ישיבת החברים העולמית שתתקיים למחרת היום. בעלי
היה חוזר מאוחר בשבת וישר הולך לישון.
ניתן לראות שאין ממש זמן שיכולנו לבלות יחדיו, אך זה לגמרי בסדר כי אחד
מכללי התקנון הוא שצריך לבלות עם האישה
רבע שעה ביום.
אני בטוחה שאם כל הנשים שהיו מגיעות ללימודים היו שומעות מההתחלה שרבע שעה
ביום להן ולילדיהן, זה מה שיהיה להם מהבעל, הן היו בורחות באותו רגע. אך
לאחר זמן של לימודים, בהן הנשים משתכנעות שבעליהן עושים את הדבר החשוב
ביותר עלי אדמות – והן נבחרו להיות נשותיהן ולתמוך בהם – אז הן תומכות
בהם. והרבע שעה משום מה, מתקבלת על הדעת.
אינסוף פעמים ניסיתי לצאת עם בעלי או לצאת לחופשה – אך הדבר היה כמעט בלתי
אפשרי. הוא חייב לקום בשתיים בלילה. כשיצאנו הוא נרדם בסרטים, נרדם אצל
הוריי, נרדם במסעדה תוך כדי אכילה... בחופשה שיצאנו אליה לשבוע באילת –
הוא ישן כמעט את כולה.
את החופשות הגדולות, פסח וסוכות "מבלים" "חברי" הקבוצה יחדיו. שמתי את
המילה מבלים במרכאות משום שמגיעים אלף אנשים מכל העולם לחגים
אלו, ומי שצריך לבשל להם שלוש פעמים ביום, לרחוץ כלים ושאר הדברים שיש
לדאוג להם, הם הגברים שכללו את בעלי. במשך החופשות האלה לא ראיתי את בעלי
גם לא רבע שעה ביום שהובטחה בתקנון הנפלא.
החופשות ממש "מדהימות". נבנתה סוכה שתכיל 1000 איש כל יום. ביקשו מאתנו
כשיגיעו האורחים מחו"ל ש"נראה להם כמה אנחנו מאושרים" (אם היינו מאושרים,
לא היינו צריכים שיגידו לנו דבר כזה, מן הסתם). אמרו לנו להקיף אותם
ולאהוב אותם ולעטוף אותם, כמו שנאמר לנו בשבתות כשמגיעים אנשים חדשים. ואז
קרה המדהים מכל – נאמר לנו שהולכת להגיע העיתונות ובשבילם נעשה הצגה
מיוחדת. נאמר לנו שאנחנו לא רוצים להראות כאילו שאנחנו חוזרים בתשובה או
משהו כזה,
אז חלק מהנשים ילכו עכשיו לקנות מכנסיים ויורידו כיסויי ראש – וככה נראה
להם את עצמנו. נערכה ישיבה מיוחדת של מה מותר ומה אסור להגיד להם.
כיצד יתכן ש "רב" דתי ישקר? האם המטרה מקדשת את כל האמצעים? מסתבר שכן.
כל הזמן מדובר על ה"מטרה". גדלות המטרה. שהכל נעשה למען המטרה. ואז גם
לשקר נראה בסדר. גם להלשין על חברים. גם לעזוב את האישה והילדים. פעם הרב
אמר ש-
אם הוא היה צריך להרוג את כולם בכדי להשיג את המטרה – הוא היה
עושה את זה.
לקבוצת הגרעין יש תקנון מאוד נוקשה שממש לא מוצג עם תחילת ההצטרפות או כל
משך זמן הלמידה ב"קבוצת חוץ". אין לי גישה אליו אז אין לי אפשרות להציג
אותו כאן (גם משום שהוא משתנה כל הזמן), אך את חלק מהדברים חוויתי על בשרי
אז אוכל לשתף.
נאמר שכל מי שעוזב את הקבוצה (מרצונו, או שסולק) – יש לנתק אתו מגע באופן
מיידי. אם מישהו יודע על "חבר" אחר שלא ניתק מגע – יש להלשין עליו מיד!
(לא נאמרת המילה להלשין כמובן, אלא "להגן עליו ועל שלימות הקבוצה" ולכן
לפנות ישר לועדה או לרב).
לאחר שעזבתי את הקבוצה, לקח מעט זמן עד שעברתי דירה. יש לציין שכל אותן
נשים שאיתן ביליתי את כל השבתות והחגים ושיעורי הנשים ופגישות חברות וכו'
– התעלמו ממני לחלוטין כשעברתי על פניהן ברחוב, סגרו תריסים וחלונות כשראו
אותי עוברת, לא ענו לטלפונים ולא התקשרו.
פעם הייתי נוכחת בשיחה, לאחר שאחת מה"חברות" התגרשה ועזבה, ואמרתי שאני
מתגעגעת אליה, ל" X ". ענתה לי אחת מותיקות הקבוצה:"
X לא קיימת יותר".
"חברה" אחרת שסולקה עם בעלה, נכנסה לדיכאון עמוק ולא יצאה ממיטתה. אז
"חברה" אחת הלכה לעזור לה, לטפל בה (היא מטפלת אלטרנטיבית) – וגם עליה
הלשינו והיא ננזפה כמובן. משפטים כמו "זה שבעלה לא יודע לשלוט בה זה בעיה
שלו" נאמרו שם ללא בושה.
כנ"ל לגבי לבוש לא צנוע. ישנה ועדת צניעות (שזה אבסורד לשמו בחברה דתית –
שקבוצת גברים תבחן את הנשים, ויגידו מי לא צנועה לטעמו..). הועדה עורכת
רשימה של נשים שלא מתלבשות צנוע, הרשימה עוברת לבעלי הנשים, הבעלים
מודיעים לנשים, והנשים משתדלות יותר לפעם הבאה... כנ"ל לגבי אם הלכתי
ברחוב עם מכנסיים, אפילו שלא בבני ברק, ההלשנה תעבור הלאה.
היו נשים שילדו את ילדיהם בלילה ובעליהן הלכו לשיעור במקום להיות אתם
וכמובן שזכו למחיאות כפיים סוערות על "הקרבתם". היה ילד שנולד פג והיה
בסכנת חיים והבעל הלך לשאול אם מותר לנסוע אליו למרות ששבת.
לפני הבחירות הרב הורה להצביע בעבור מפלגה מסוימת.
לאחר
זמן רב שלא ראיתי את בעלי, שהייתי בודדה וחולה והושארתי לבד לזמן רב,
לאחר מריבות רבות ורצון עז לעזוב את המקום שנראה היה לי כמו שטיפת מוח
המונית – דיברתי עם בעלי שכמובן לא אהב שום מילת ביקורת על הרב וקבוצתו.
לא ידעתי מה לעשות והצעתי לו שילך לשאול את "הרב". בתוכי שמחתי. חשבתי
ש"הרב" יגיד לו שמשפחה זה חשוב, ושצריך לשמור על המשפחה, ולעשות כל מה
שצריך. חשבתי שזה יעזור. ואם "הרב" יגיד לו ההפך – הוא יראה למה התכוונתי
וירצה לעזוב יחד איתי.
אך לא כך קרה... "הרב" אמר לו במילים אלו: "זה לא ילך. היא נגדנו". בעלי
חזר. סיפר לי. עזבתי את הבית ואנחנו עכשיו בהליכי גירושים. שניסיתי לדבר
עם בעלי ולהגיד לו שרב לא יכול להגיד כזה דבר, אז תמיד שמעתי
את אותם דברים: "
הרב נמצא במקום אחר. הוא יודע בדיוק מה הוא אומר
ועושה.
אנחנו פשוט לא מבינים עדיין".
יום לאחר שעזבתי את הבית, חבריו עודדו אותו באומרם: "יש לנו שידוך/כבר
מצאתנו מישהי אחרת" וכו'.
איזה רב אמיתי יעיז לפרק משפחה? יעיז להסית את הבעל כנגד אשתו וילדיו?
בעיני הנשים "הרב" אומר להן שהן יכולות "להגיע לרוחניות". בשיעורי הגברים
של ימי שישי שאינם מושמעים לקהל הרחב כולל הנשים, שמעתי את דבריו האמיתיים
שהוא אומר על הנשים. שזה ממש מביך אפילו לחזור עליהם. אבל הם ההפך הגמור
ממה שהוא מודה בפניהם. שקר על גבי שקר.
היה תלמיד אחד שניגן ושר והוציא סדרת דיסקים שלמה של מוסיקה קבלית. "הרב
אמר שיש לשמוע אותם בכל עת". לאחר שסולק "חבר" זה מהקבוצה, הורה "הרב"
לסלק לזבל כל זכר ממנו כולל המוסיקה הקבלית ששמענו רק אותה.
מצחיק אח"כ לקרוא באור אחר את דבריו:
"במילים פשוטות – הטבע של כל אדם הוא לנצל את החיים של כל הבריות בעולם
לטובת עצמו. ואת כל מה שהוא נותן לזולת, הוא נותן רק מתוך אילוץ. אבל גם
אז יש בזה ניצול של הזולת, אלא שזה נעשה בערמומיות יתר, כדי שהזולת לא
ירגיש את זה ויוותר לו." (מתוך מאמר השלום בעולם שנמצא באתר הקבלה).
לא נאמר מפורשות לא לצאת לחופש עם האישה והילדים, אך גם זה לא ניתן, וגם
את זה התלמידים לא עושים משום שאין מתי. שיעורי הבוקר מוגדרים כדבר הכי
חשוב שיש, וכנ"ל השבתות, אז לא נשאר מתי.
יש לציין שתלמידים שביקשו ללכת ללמוד באוניברסיטה באו לשאול את הרב מה
ללמוד והוא אמר להם – חינוך ופילוסופיה יהודית – בכדי להיות מורים אח"כ של
קבלה, שיהיו מוסמכים להיות מורים, כולל ביתו הקטנה.
"
כתות מסוכנות בדרך כלל מנסות לעצב את החברים בה על פי הדמות של המנהיג
או
על פי האידיאל של הכת תוך דיכוי חשיבה ביקורתית ועצמאית, במקום לעודד את
הייחודיות, את היצירתיות, ואת החרות האישית וכוח הרצון של כל אחד ואחד."
נאמר לנו שכולנו במצב אחד זהה (הנקרא "לפני המחסום") ו"הרב" שלנו נמצא
בדרגה גבוהה הרבה יותר (בעולם רוחני כלשהו) ושכולנו צריכים לרצות להגיע
לדרגתו כי אם לא נמשיך להתגלגל ולסבול. אין חשיבה ביקורתית או עצמאית.
חשיבה עצמאית: שמעתי לא פעם ולא פעמיים מבעלי משפטים כמו: "אנחנו מרגישים
שהגיע הזמן לעשות שינוי ב...". "אנחנו" ו-"חשיבה עצמאית" לא הולכים ביחד.
ביקורתיות: הרב אמר שאם עולים בנו ספיקות לגבי מה שקורה בקבוצה, בלימוד
וכו' – אל לנו לשתף את חברינו משום שאנחנו "מורידים אותם" ומשפיעים עליהם
לרעה. אז אין ביקורת גלויה בשום מקום. אם מישהו מרגיש משהו שלא דומה לדעות
הקבוצה, ישר הרב, ובעקבותיו, תלמידיו
– אומרים שהתלמיד נמצא "בירידה" , "זה מצב שניתן לו מלמעלה" ושוב הביקורת
מתה.
במאמר על MIND CONTROL שמקושר לאתר על הכתות ישנם מספר סעיפים שאני ארצה
להעתיק ולהגיב עליהם:
"
יש הסתרה מכוונת של אינפורמציה מחברי הכת" - לאחר
זמן נאמר לנו שהוסתרה מאיתנו מטרת הלימוד משום שלא היינו מוכנים לקבל אותה
עדיין. בנוסף – כל דרך החיים של הקבוצה מוסתרת מפניה לחלוטין בתחילת
הלימודים. כמו כן השיעורים של ימי שישי ושבת מוקלטים (על אף השבת הרב
משתמש בחברים הלא יהודיים שלומדים בקבוצה, "גוי של שבת" ) אך הם סודיים.
הם אומנם לא מוגדרים כסודיים כמובן, אך הם לא מועברים לאתר לא ניתנים
לנשים לתמלל, ואין גישה אליהם בכלל פרט לגברים שהיו בה, שהם קבוצת הגרעין
שמגיעה כל יום לשיעורים.
"
כל עוד יש לאנשים שמצטרפים לכת גישה מלאה לתורה
ולמסורת של הכת, והם יכולים לבחור לפרוש מהכת ללא פחד
מהתנכלות, אזי מבחינה פסיכולוגית, הכת לא נחשבת למסוכנת ו/או הרסנית."
"
על חברי הכת נאסר להתקרב לאנשים מחוץ לכת או להיות
בקשר עם חברים לשעבר" - הרב מדבר על אי הצורך בחברים אחרים, חברים שלא
שייכים אלינו, "בהמות" – כמו שהוא קורה לשאר האדם. הוא מדבר על הצורך בנו,
במשפחה הרוחנית, כמו שהוא קורה לנו. לא נאמר מפורשות לא ללכת למשפחה
- אך לא ניתן זמן לכך מאחר ששבתות וחגים הם חובה על כל חברי הקבוצה.
"
חברי הכת חשים "נבחרים" ושהם מהווים חלק ממשהו חשוב
ובעל קדימות עליונה" - עליי לציין שדברים אלו נאמרו לנו
מפורשות,
ולכן הייתה סיבה לכך שזה מה שאנו "חשים".
"
התורה הנלמדת בכת מוצגת כאמת מוחלטת שאין להטיל בה
ספק. מנהיג הכת גם הוא ניצב מעל לאפשרות לביקורת בהיותו שליחו של אלוהים
עלי אדמות" - עליי לציין 2 דברים בהקשר:
א. ישנו ספר שהרב כתב
הנקרא
"הקוסם" (הקוסם מתייחס לבורא – לאלוהים כמובן) – אגדה כביכול לילדים, והוא
ותמונתו נמצאים בדף האחרון – בשם "שוליית הקוסם".
ב. הרב עצמו הוא
ממוצא רוסי. פעמים רבות כתב דברים בשגיאות כתיב. כאשר תמללתי שיעורים שלו
– נאמר לי שאסור לי להעיז לתקן את טעויותיו משום שהם אינם טעויות אלא שיש
לכך "שורשים רוחניים".
"
לחברי הכת שפה שמובנת רק למי שנמצא בפנים. השפה
הייחודית יוצרת מצב שבו נוח יותר לחברי הכת לדבר רק עם חברים אחרים" -
הדבר קורה גם שם. משמעויות חדשות ניתנות למילים כמו: אור, בהמה, תורה,
תפילה, אהבה, בורא, השתוות וכו'.
"
החברים מקבלים הוראה לפקוח עין על חברים אחרים
ולהוגיע למנהיג שמישהו מפר את כללי הכת באופן כלשהו" - בסוכות נאמר
לחברים
הרווקים שאין לקיים יחסי מין עם האורחות לכל משך החג. אחד החברים עבר על
החוק. מישהו גילה. מישהו הלשין. הייתה חקירה ולאחר זמן לא רב, בשל סיבות
כביכול אחרות, החבר הורחק מן הקבוצה.
"
חברי הכת מאמינים באופן מושלם ושלם שהכת שלהם היא
המקום היחיד שהאל יתכוון וישא את דבריו, את האמת. הם מנתקים את עצמם ברצון
מכל מה שהוא מחוץ לכת שכן הוא נחשב ללא מקודש..." - נאמר לא פעם שזהו
המקום
היחיד. ששאר הדתות והמקומות מכילים חלקים קטנים מהאמת ורק כאן יש את כולה.
פעם אחת מישהו הביא לקרוא משהו של "הרב נחמן מברדסלב" וצעקו עליו. הרב אמר
שהרב שלו נתן להם את כל מה שהם צריכים, ואין צורך בקריאה של דברים אחרים.
לפני
מספר חודשים החליט אחד החברים לעזוב את הקבוצה ואיים בהתאבדות בעוד אשתו
מחפשת אחר פסיכולוג. (יש שם גם לתופעה זו Post-Cult Trauma Syndrome
ורשימת הסימפטומים מופיעה בקישור
http://www.macom.org.il/Post-Cult_Trauma_Syndrome.asp
). דיברתי עם בעלי וסיפרתי לו שהוא לבד ומצבו מסוכן ויש לעזור לו
ושהם (בעלי וחבריו) החברים היחידים שלו בעולם – ובעלי אמר שהוא עזב, שהוא
לא חלק מהם, ושאין
להם כוונה לעשות דבר.
אין איומים גלויים או הפחדה קבוצתית אך נאמר לנו שוב ושוב שזה המקום היחיד
שיש בו אמת, ששאר האנשים הם "בהמות" , שרק כאן ניתן למצוא את האושר
האמיתי, שאין כלום "בחוץ", שאף אחד אחר לא מבין, שאם נעזוב זה רק בגלל
"ירידה רוחנית" (יש את הסיפור המפורסם שהרב אוהב לספר על אותו בחור שלמד,
ובדיוק יום לפני שהגיע "לנירוואנה" עזב את הקבוצה. הפחדה שקטה!!).
עוד ועוד סיפורים רבים אפשר לספר על השנתיים הארוכות שביליתי בחברת הקבוצה
שבראשה "הרב", שעזר מאוד לפרק את משפחתי. אך נראה לי שזה מספיק בכדי לזרוק
את הפרוספקט שלהם היישר לזבל ברגע שיגיע לידינו.
ולסיום, היה מאמר שבוע שעבר עם ארכדי דוכין שהתחיל ללמוד בקבוצה זו ואמר:
הם משהו אחר, משהו מיוחד, הם לא מחזירים בתשובה ולא רוצים כסף. כנראה שגם
הוא הוקף "בחברים מיידים" שמזהירים מפניהם בכל האתרים על כתות שיש,
ושעיוורו אותי לפחות לשנתיים.
אחרי תיאור של כל הפרטים בלי להיכנס לאיך זה מרגיש להיות ולצאת
ממקום כזה הייתי רוצה להגיד עוד כמה מילים אישיות.
עכשיו, חודשים רבים אחרי, אני עדיין מנסה לחשוב ולנסות להבין איך זה
שיכולתי להיות שם ולא להבין מה קורה, ולברוח עוד הרבה קודם. הרגשה היא לא
מעבר בין חיים חילוניים לדתיים - שמרגישים את ההבדל הגדול אם מסתכלים על
זה לפני ואחרי. ההרגשה היא שכל יום משתנה ומתווסף רק משהו קטן קטן ודק כל
כך שלא שמים לב, ואז מהיום למחר אין ממש הבדל שאפשר לשים עליו את האצבע
ולהגיד משהו לא בסדר. אבל מהיום ללפני חודש - יש הבדל גדול.
הילדים נהנו כל כך - הייתה להם חברה של הרבה ילדים שתמיד היו יחד, הם
הרגישו את היתרונות מצד אחד, עד שזה הגיע לבכי ושאלות של איך זה שאבא לא
אוהב אותנו יותר? ואז כבר משהו קרה גם אצלי. הרי לא יכולתי לומר להם: אתם
מבינים, אבא שלכם מצא את משמעות החיים, והוא עושה את הדבר הכי חשוב בעולם,
הוא מאמין במה שהוא עושה וזה מה שחשוב לו, והרב שלו, האיש שלו הוא מקשיב -
אומר לו כל הזמן שמספיק לראות אותכם ואותי רבע שעה ביום. זה נמצא בתקנון,
אתם מבינים מתוקים?
לא יכולתי לומר להם שהרב הזהיר את הנשים יותר מפעם - אם הבעל יצטרך
לבחור ביניכם לבין הקבוצה - הוא תמיד יבחר בקבוצה - אז כדאי לכם לתמוך בו
ובמה שהוא עושה. וכך אכן היה. כשהתעמתתי עם בעלי ואמרתי לו שכך זה לא יכול
להימשך, והילדים רוצים להיות עם אבא שלהם כמו פעם, לבלות חגים ושבתות,
ולאף אחד מאיתנו לא אמרו שזה מה שיהיה
כשנכנסנו לכאן - והגיע הזמן להחליט. ידעתי כבר מה תהיה תשובתו. כבר ארזתי
את הכל לפני שהוא ענה, מצאתי דירה
לפני שהוא ענה, וידעתי שאני רק צריכה לשמוע אותו ואז לצאת מהבית.
כל כך עצוב לי שנישואים טובים וחיי משפחה שלמה נהרסו כליל מבלי שאף אחד לא
יעשה מאמץ ויעזור לאיחוד המשפחה, חוץ ממני. את ה"רב" זה ממש לא עניין.
אותו מעניין שהוא ילמד ויהיה איתם ולא יעזוב. החברים כבר מצאו לו שידוך
חדש אז גם אותם זה לא מעניין, והוא עצמו, אל מול אישתו וילדיו - בחר בצד
השני. פעם הוא אמר לי: אחרי אלוהים - הייתי בוחר בכם. איך ייתכן שהוא
מעודד לחשוב שאת משמעות חייו הוא מצא אם הוא לא יכול לדאוג למשפחה אותה
בנה בעצמו? איך הוא יכול לראות את הילדים שלו לא שמחים - ועדיין לחשוב
שהספרים שלו והחברים שלו והקבוצה והרב יותר חשובים?
זמן רב מושקע בלימודים ללימוד על האגו, שזהו שורש ההרס והרוע בעולם,
ואם רק נתקן אותו - ייטב לנו. אולי אם היו לומדים ביום ולא בלילה הם היו
ערים יותר בכדי להבין שע"י עזיבת הילדים והישארות בישיבה - הם רק מנציחים
את האגואיזם - ומביאים אותו לשיאים חדשים במקום להיפתר ממנו.
אני מקווה שכל מי שנשאר שם ימשיך להיות עיוור, כך לפחות ימנע ממנו
וממשפחתו הסבל. נשים רבות כל כך עדיין נמצאות שם לבד. עם בעל שלא מתפקד לא
כבעל, לא כאב, אבל נמצא.
פעם נשאלתי ע"י הרב - מה בדיוק לא בסדר במערכת היחסים ביניכם שקשור
ללימודים שלו? ושאלתי חזרה - איזו מערכת יחסים? מתי יש זמן לנהל מערכת
יחסים?
לרב עצמו יש ילדים משל עצמו, גדולים. אני לא חושבת שבחיים הוא היה אומר
לבעל של ביתו - עזוב, זה לא ילך. ואם הוא מדבר אל תלמידיו כמו אל בניו,
בניו הרוחניים - איך יתכן שיש לו עצות שונות לילדיו?
עצוב לי כי אין לי איך להסביר לילדים שלנו איך יתכן שאבא לא רוצה להיות
איתם יותר. שהוא מעדיף להיות במקום אחר ולקרוא ספרים, להקשיב לאיש שהוא
עוד לא הכיר כשהם נולדו ועכשיו הוא נותן לו לקבוע לכולנו את העתיד. בא לי
לקחת אותם ולשבת לרב מתחת לחלון ולצעוק עד שהוא יבין שהוא לא יכול
להגיד דברים כאלו. אפילו אם לא עשה זאת מתוך כוונה להזיק (או שכן?). הוא
צריך להבין את כוח ההשפעה שיש לו על תלמידיו, להבין איך הם מתייחסים
לדבריו, ומהללים את מעלותיו כאילו לא אנושיות, מין כל יכול שכזה.
שמעתי סיפור על רב, שהגיע אליו תלמיד וסיפר לו שהוא עומד לעזוב את משפחתו
משום שאשתו אינה מוכנה לחזרה בתשובה. הרב צעק ואמר לו לך מכאן. אם אתה
צריך לבחור, תבחר במשפחה ואל תחזור לעולם לכאן. חבל שאנחנו נפלנו על הרב
הלא נכון.
|